בצל הלחימה המתמשכת בין ישראל לחמאס, נרשמה התפתחות משמעותית בגזרה הצפונית: הקבינט הביטחוני של ישראל צפוי להצביע על הסכם הפסקת אש עם לבנון, בתיווך אמריקאי. ההסכם, שנרקם על רקע הסלמה מתמשכת עם חיזבאללה, כולל שורת צעדים שמטרתם לבלום את מעגל האלימות ולייצב את הגבול הצפוני – לפחות לעת עתה.
הבוקר נפתח במטחי רקטות ושיגור מל"טים מצד חיזבאללה לעבר שטח ישראל, שהובילו לתגובה אווירית ישראלית בביירות ולהוראות פינוי לתושבים בעיר צור שבדרום לבנון. ההסכם המתגבש נועד לשים סוף לדינמיקה הזו, אך הדרך לשם רצופה זהירות, חשדנות – והרבה פוליטיקה.
תנאי ההסכם: נסיגה הדרגתית, פירוק נשק והשגחה משותפת
לפי דיווחים בתקשורת הלבנונית, ההסכם כולל התחייבות של חיזבאללה ויתר הקבוצות החמושות בלבנון להפסיק את התקפותיהן על ישראל. בתמורה, ישראל תחדל מפעולות צבאיות בלבנון – ביבשה, באוויר ובים – ותתחיל בנסיגה הדרגתית מהשטח הלבנוני בתוך 60 יום.
אחד הסעיפים המרכזיים בהסכם קובע כי רק צבא לבנון יורשה לשאת נשק בדרום המדינה. כדי לוודא שההבנות מיושמות בפועל, תוקם ועדה משותפת לישראל וללבנון שתפקח על הביצוע. בנוסף, יפורקו אתרי ייצור נשק בלתי מורשים, וצבא לבנון ייפרס לאורך הגבול – צעד שאמור לצמצם את חופש הפעולה של חיזבאללה באזור. ארצות הברית תתווך בשיחות בלתי ישירות על הגבול, והצדדים שבו והביעו מחויבות להחלטת מועצת הביטחון 1701, שהתקבלה לאחר מלחמת לבנון השנייה.
נתניהו תומך בזהירות: "שומרים על חופש הפעולה"
ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע תמיכה זהירה בהסכם, אך הדגיש כי ישראל שומרת לעצמה את חופש הפעולה הצבאי. לדבריו, כל פעולה תוקפנית מצד חיזבאללה תיענה בתגובה ישראלית. נתניהו אף רמז לשינוי באופי הארגון, ואמר כי "חיזבאללה של היום אינו חיזבאללה של פעם" – אמירה שעשויה לרמוז על שינוי תפיסתי או הערכה מודיעינית חדשה.
הצהרותיו של נתניהו משקפות את המתח שבין הרצון להימנע מהסלמה כוללת בצפון לבין הצורך לשדר מסר של הרתעה. ההסכם, אם יאושר, עשוי להוות מסגרת להסדרה – אך הוא רחוק מלהיות סוף פסוק.
הפסקת אש – אבל השטח עדיין בוער
למרות ההסכם, המציאות בשטח נותרת מתוחה. יממה לפני כניסת הפסקת האש לתוקף, תקפה ישראל מטרות של חיזבאללה ברובע דאחיה שבדרום ביירות, בעקבות ירי של כ-250 רקטות לעבר שטח ישראל. צה"ל הדגיש כי הוא פועל לצמצום פגיעה באזרחים, אך האשים את חיזבאללה בשימוש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי – טקטיקה מוכרת מהעבר.
עם כניסת הפסקת האש לתוקף ב-27 בנובמבר, צה"ל הפסיק את תקיפותיו כשעה לפני המועד שנקבע, וצבא לבנון החל לפרוס 10,000 חיילים מדרום לנהר הליטני. במקביל, אזרחים לבנונים ותומכי חיזבאללה החלו לשוב לאזור – למרות אזהרות מצד ישראל.
המצב הנפיץ ניכר גם בזירה הדרומית: סמל תאמר עות'מאן, לוחם צה"ל, נהרג בעימותים בצפון רצועת עזה. במקביל, ממשל ביידן אישר סיוע ביטחוני נוסף לישראל בהיקף של 680 מיליון דולר – מה שמעיד על המשך התמיכה האמריקאית, גם תוך כדי ניסיונות לתווך בין הצדדים.
שבריריות דיפלומטית מול מציאות ביטחונית מורכבת
ההסכם עם לבנון מגיע לאחר שבועות של לחימה, ירי רקטות, חדירות מל"טים ומבצעים צבאיים – והוא משקף ניסיון לרסן את ההידרדרות בצפון, מבלי לאבד את ההרתעה. אך כמו בכל הסדרה במזרח התיכון, גם כאן מדובר באיזון עדין בין אינטרסים צבאיים, פוליטיים ודיפלומטיים.
האם ההסכם יחזיק מעמד? האם חיזבאללה יכבד את ההבנות? והאם ישראל תוכל לשמר את חופש הפעולה שלה מבלי לדרדר את האזור לעימות כולל? התשובות לשאלות הללו תלויות לא רק בטקסט של ההסכם – אלא גם בפרשנות שלו, ובאופן שבו כל צד יבחר ליישם אותו בפועל.
