רוב הזמן, רגולציה נתפסת כמעכב. מחסום. משהו שמונע מחברות לזוז מהר.
אבל במלטה – מדינה שגודלה קטן ממחוז צרפתי – הרגולציה הפכה לנכס. תוך ארבעה ימים בלבד קיבלה OKX, אחת מחמשת בורסות הקריפטו הגדולות בעולם, רישיון פעילות במסגרת תקנות MiCA האירופיות. ימים אחר כך, עשתה Crypto.com מהלך דומה. לכאורה, סיפור הצלחה. למעשה – תחילתה של מחלוקת עקרונית.
הבעיה, אומרים גורמים בענף, אינה במתן הרישיון – אלא באיך, כמה מהר, ולמי.
OKX, לדוגמה, קיבלה "אישור מוקדם" שבועות ספורים לפני ששילמה חצי מיליארד דולר למחלקת המשפטים האמריקאית במסגרת פשרה על פעילות לא חוקית. חודש לאחר מכן, גם הרגולטור המלטזי עצמו, MFSA, קנס אותה על עבירות נגד חוקי הלבנת הון.
ובכל זאת – הרישיון נותר בתוקף.
הסמטאות האחוריות של MiCA: מאיפה נכנסים, והאם מישהו בודק מה בכיס?
מלטה אולי לא יצרה קיצור דרך במודע, אבל היא ידעה לזהות את ההזדמנות. מאז 2018 היא מפעילה מערכת רגולציה ייחודית לנכסים דיגיטליים בשם VFA – Virtual Financial Assets, שבמסגרתה ניתנים רישיונות לפעילות בשוק הקריפטו. עם כניסת תקנות MiCA לתוקף באירופה, רשות הפיקוח המלטזית (MFSA) קבעה שהמערכת המקומית "שקולה ברובה" למסגרת החדשה.
התוצאה: מי שכבר קיבל רישיון VFA לפני סוף דצמבר 2024, יכול לדלג מעל שלבי הבירוקרטיה המלאים ולעבור ישירות לרישוי לפי MiCA – לעיתים תוך ימים. במקרים מסוימים, ניתן אפילו "אישור מוקדם" שמקנה גישה לפעילות בכל מדינות האיחוד.
בפועל, מדובר במסלול כמעט אוטומטי. אין צורך בתהליך בדיקה מחודש, אין צורך לבחון את החברה לעומק מחדש. כש-OKX הגישה בקשה לקבלת רישיון, הרגולטור כבר הכיר אותה על בסיס הפעילות הקודמת – לפחות על הנייר.
השאלה שנותרה פתוחה היא עד כמה הכרה כזו מספיקה. האם הרשות ידעה, למשל, ש-OKX עומדת לשלם חצי מיליארד דולר בארה"ב במסגרת הסדר משפטי? קשה לדעת.
"אני לא רוצה רגולציה שמרגישה כמו הזמנה ממקדונלד'ס", ניסח זאת בפשטות פרזמיסלב קראל, מנכ"ל בורסת Zondacrypto הפולנית. החברה שבניהולו העדיפה את המסלול האיטי והמורכב של אסטוניה. "אם אני לקוח, אני רוצה לדעת שהרישיון שלי הגיע אחרי תהליך אמיתי. לא אחרי סיבוב מהיר בלשכת רישוי."
האיחוד שואף לאחידות – אבל האם מלטה מערערת את הבסיס?
בצרפת עוקבים בדאגה אחר מה שמצטייר כמהלך עוקף-רגולציה של ממש. "אנחנו רואים רגולטורים שמאשרים מוצרים במהירות בלתי סבירה", אמרה נשיאת רשות ניירות הערך הצרפתית, מארי-אן ברבאט-ליאני. לדבריה, רגולציית MiCA נועדה לייצר קרקע אחידה לפעילות קריפטו באירופה – אך בפועל נוצר "שופינג רגולטורי", שבו חברות בוחרות את המדינה עם התנאים הקלים ביותר, ואז משתמשות באותו רישיון כדי לפעול בכל מדינות האיחוד.
הפער מורגש היטב במספרים: בעוד בצרפת הונפקו עד כה רק שלושה רישיונות לפעילות קריפטו לפי MiCA, במלטה התהליך מתקצר בצורה דרמטית. בקשות מאושרות בתוך ימים, ובמקרים מסוימים ניתנים "אישורים מוקדמים" — אפילו לפני שהאיחוד האירופי השלים את ניסוח ההנחיות הסופיות להפעלת החוק.
התוצאה לא איחרה להגיע: גוברת התחושה בקרב רגולטורים באירופה שמלטה מעניקה יתרון לא הוגן — לא בגלל רגולציה מתקדמת, אלא בגלל גישה מקלה מדי. לפי דיווחים, רשות ניירות הערך של האיחוד (ESMA) פתחה בבדיקה פנימית לבחינת תהליך הרישוי של רשות הפיקוח המלטזית (MFSA), כדי לבדוק אם ההליכים במדינה אכן עומדים בסטנדרטים האירופיים.
אבל מעבר לשאלת הקריפטו עצמה, מסתתר כאן ויכוח עמוק יותר: האם האיחוד האירופי מסוגל לשמור על אחידות רגולטורית אמיתית, או שכל מדינה תמשיך למשוך לכיוון שלה?
"אם כל חברה תלך פשוט למדינה הכי מקלה", אמר בכיר בתעשייה, "אנחנו לא מדברים יותר על שוק אחיד — אלא על מערכת של דלתות מסתובבות."
