מאחורי הקלעים של המגעים הבינלאומיים סביב עזה, מתגבשת תכנית טורקית שמטרתה להעמיק את אחיזתה ברצועה – מהלך שמעורר דאגה בירושלים. אם האסטרטגיה של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן תצליח, ישראל עלולה למצוא את עצמה מתמודדת עם נוכחות צבאית טורקית לא רק מדרום, אלא גם מצפון. מדובר בתרחיש שמחייב את ישראל לחשב מסלול מחדש, ולפעול בזהירות אך בנחישות.
טורקיה לא מחכה לאישור – היא כבר מתכוננת
הצהרות פומביות של אנקרה מעידות על כוונות ברורות: טורקיה כבר גייסה, לטענתה, חטיבה בת 2,000 חיילים כחלק מכוח רב-לאומי עתידי לעזה. זאת, למרות שישראל הבהירה באופן חד-משמעי שהיא מתנגדת לכל מעורבות טורקית באזור. גם ארצות הברית, נכון לעכשיו, מקבלת את עמדת ישראל. אך בטורקיה, כך נראה, לא מתרגשים מהווטו הישראלי – להיפך. הם מזהים הזדמנות אסטרטגית, ומנסים למצב את עצמם כשחקן מרכזי בעיצוב הסדר החדש ברצועה.
הבעיה היא שהרכב הכוח הבינלאומי עדיין לוט בערפל. אף מדינה, פרט לטורקיה, לא הסכימה לשלוח חיילים לשטח שנמצא עדיין בשליטת חמאס. איחוד האמירויות, למשל, הצהיר שאין כרגע תשתית מספקת לכוח ייצוב, ולכן לא צפוי לקחת חלק ביוזמה. זה משאיר חלל – וטורקיה ממהרת למלא אותו. עבור ארדואן, מדובר לא רק במהלך צבאי, אלא גם בהזדמנות פוליטית להרחיב את השפעתו בעולם המוסלמי.
לא רק עזה: החזית הצפונית עלולה להתלקח
החשש הישראלי לא נעצר בגבול הדרומי. בשנים האחרונות, טורקיה חיזקה את נוכחותה הצבאית והפוליטית בצפון סוריה, תוך תמיכה בקבוצות חמושות שונות. מבחינת ישראל, מדובר באיום פוטנציאלי נוסף – כזה שעלול להפעיל לחץ גם מהצפון, דרך גורמים פרו-טורקיים בגבול הסורי-לבנוני. תרחיש של עימות דו-חזיתי, עם מעורבות טורקית ישירה או עקיפה, ידרוש מישראל התאמות עמוקות בתפיסת הביטחון שלה, ובפרט בהיערכות הצבאית ובקשרים האזוריים.
מה ישראל יכולה לעשות?
האתגר הטורקי מצריך תגובה רב-ממדית. ראשית, יש להמשיך ולהפעיל לחץ דיפלומטי – בעיקר מול וושינגטון – כדי לבלום כל ניסיון של טורקיה להשתלב בכוח בינלאומי בעזה. שנית, ישראל צריכה להיערך צבאית לתרחישים מורכבים יותר, כולל אפשרות של עימותים מתואמים מדרום ומצפון. ולבסוף, יש להעמיק את שיתופי הפעולה עם מדינות ערביות מתונות, שמוטרדות גם הן מהתוקפנות האזורית של אנקרה.
המציאות במזרח התיכון משתנה במהירות, וטורקיה פועלת בנחישות כדי לנצל את הרגע. עבור ישראל, זהו מבחן של ערנות, גמישות אסטרטגית ויכולת לגבש קואליציות חכמות – לא רק כדי להדוף איומים, אלא גם כדי לעצב את הסדר האזורי הבא.
