בחצי הראשון של שנת 2025, הדולר האמריקאי רשם ירידה חדה של 10.7% – התדרדרות שלא נראתה מזה יותר מחמישים שנה. הנתון הזה, שמטלטל את שוקי המט"ח, מצית מחדש את הדיון סביב מעמדו של הדולר כמטבע הרזרבה המרכזי בעולם. לכאורה, הפער בין מדיניות הריבית של הפדרל ריזרב לבין זו של בנקים מרכזיים אחרים – כמו הבנק המרכזי האירופי ובנק אנגליה – היה אמור דווקא לתמוך בדולר. אך המציאות מלמדת שהסיפור עמוק ומורכב יותר.
אז מה בעצם עומד מאחורי הצניחה הזו, ומה עשוי לקרות בהמשך?
בין פד לפוליטיקה: האי־ודאות כגורם מכריע
הדולר, שהחזיק לאורך עשורים במעמד של עוגן יציב בשווקים הגלובליים, רשם במחצית הראשונה של 2025 את הירידה החדה ביותר מזה למעלה מחמישים שנה – לא פחות מ-10.7%. לכאורה, הבדל הריביות בין ארה"ב לבין אזורים אחרים בעולם היה אמור לשחק לטובתו. אך המציאות מגלה סיפור מורכב בהרבה, כזה שבו כל רעש פוליטי או פיסקלי מסוגל להפעיל תגובת שרשרת עולמית.
כך למשל, ב-16 ביולי, דיווח לא מאומת על פיטוריו האפשריים של יו"ר הפדרל ריזרב, ג'רום פאוול, הספיק כדי להפיל את הדולר ב-1.2% תוך שעה. הסיפור הזה אומנם שכך מהר יחסית, אך הוא המחיש עד כמה הדולר הפך פגיע לתנודות שמקורן אינו כלכלי גרידא.
במקביל, חוק השקעות פיסקליות רחב היקף (OBBBA), שמגלם התחייבות של יותר מ-4 טריליון דולר בהוצאות, מעורר שאלות כבדות על יכולתה של ממשלת ארה"ב לעמוד בהתחייבויותיה. כאשר אין ודאות באשר להכנסות העתידיות שיאזנו את ההוצאה הזו, האמון במטבע האמריקאי מתחיל להיסדק – במיוחד בקרב שחקנים מוסדיים בינלאומיים.
כלכלה מתקררת, תשואות מצטננות
בנוסף ללחצים הפוליטיים, גם המצב הכלכלי הפנימי של ארה"ב תורם לאווירה המתוחה. התחזיות לצמיחה בשנת 2025 נחתכו מ-2.3% ל-1.4% בלבד. דוח התעסוקה האחרון הצביע על תוספת של 73 אלף משרות – מספר נמוך משמעותית מהציפיות, ומעיד על האטה בפעילות.
נתונים אלה מגבירים את הלחץ על הפד לשקול הורדת ריבית, מה שמוריד עוד יותר את האטרקטיביות של הדולר כהשקעה. ברגע שציפיות הריבית נחלשות, כך גם הרצון של משקיעים לשים את כספם בנכסים נקובי דולר – במיוחד כאשר שווקים אחרים, גם אם רווחיים פחות, נראים בטוחים יותר מבחינה פוליטית.
זרימת ההון העולמית מחפשת כיוון חדש
אחת האינדיקציות הברורות ביותר לשינוי באמון הגלובלי בדולר היא תנועת ההון. בין ינואר ליולי השנה, קרנות סל זרות השקיעו רק 5.7 מיליארד דולר בשוק האמריקאי – ירידה דרמטית לעומת התקופה המקבילה ב-2024, אז עמד הסכום על 10.2 מיליארד דולר. לעומת זאת, השקעות בשווקים האירופיים זינקו ל-42 מיליארד דולר – שיא חדש.
המהלך הזה לא מעיד בהכרח על נטישה של הדולר, אבל הוא בהחלט מאותת על שינוי כיוון. המשקיעים כבר לא רואים בשוק האמריקאי ברירת מחדל, אלא שוק נוסף בין שווקים אחרים – כזה שיש לבחון בזהירות, ולא בהכרח מקום ראשון בתור.
הדולר עוד שולט – אך לא לבד
למרות כל הלחצים, הדולר ממשיך להחזיק במעמדו כמטבע הרזרבה המרכזי בעולם. גודל השוק, עומק הנזילות והאמון הבסיסי במערכת הכלכלית האמריקאית עדיין מעניקים לו יתרון מבני מובהק. אך יתרון זה הולך ונשחק כאשר התמונה הכלכלית־פוליטית נראית פחות יציבה.
החלופות הקיימות – היואן הסיני או האירו – עדיין רחוקות מלהוות תחרות אמיתית. אבל הדינמיקה הגלובלית מצביעה על כך שהשוק כבר לא מקבל את עליונותו של הדולר כמובן מאליו. במילים אחרות, לא בטוח שמדובר בתחילתה של מהפכה, אבל בהחלט ייתכן שזו התחלה של תקופה חדשה – כזו שבה כל תזוזה פוליטית מקומית בוושינגטון נבחנת בזכוכית מגדלת על ידי שוק שמחפש עוגנים חדשים.
