קשה שלא להבחין שמשהו גדול מתרחש בעולם הפיננסים. בשנה האחרונה, אחרי קריסת הבנקים הקריפטו כמו Silvergate ו-Signature, בנקים מסורתיים מתחילים להיכנס לקריפטו בעצמם. וזה לא איזה ניסוי שולי. PayPal כבר החלה להשתמש במטבע היציב שלה כדי לבצע תשלומים, ו-Visa מתכננת להשיק פלטפורמת בלוקצ'יין חדשה בשם VTAP, שנועדה לגשר בין מטבעות פיאט למטבעות דיגיטליים יציבים.
הבנקים המסורתיים, שעד לא מזמן היו זהירים או אפילו חשדנים כלפי הקריפטו, מתחילים לשנות כיוון. נראה שהם הבינו שקריפטו הוא כבר לא אופציה, אלא הכרח. אבל עם כל הכניסה של ענקי הפיננסים לתחום, עולה שאלה מעניינת: האם מדובר בבום חדש שיכניס את הקריפטו למיינסטרים, או במהלכים מסוכנים שיכולים להוביל למשבר חדש?
למה מטבעות יציבים?
זה לא במקרה שאנחנו שומעים על מטבעות יציבים בכל מקום. אותם מטבעות דיגיטליים, כמו זה שפייפאל השיקה, צמודים למטבעות פיאטיים כמו הדולר, ובכך מציעים יציבות יחסית – בניגוד לביטקוין ולאת'ריום, שמתאפיינים בתנודות מחירים קיצוניות. חברות כמו Visa מתכננות להשתמש במטבעות יציבים לא רק כדי לייצב תשלומים בינלאומיים, אלא גם כדי להקל על שימוש בטכנולוגיות בלוקצ'יין בתוך המערכת הפיננסית המסורתית. זה מהלך חכם – היציבות הזו יכולה להפוך את הקריפטו לידידותי יותר למשתמש ולמשקיעים.
אבל למה להמציא מטבעות יציבים משל עצמם ולא פשוט להשתמש ב-Tether או ב-USDC? המטרה ברורה – שליטה. במקום להסתמך על מטבעות של אחרים, החברות האלו רוצות להיות אלו שמכתיבות את הכללים.
מה קרה עם Silvergate ו-Signature?
כדי להבין לאן זה הולך, צריך לחזור אחורה. Silvergate Bank, שנחשב לאחד הבנקים הידידותיים ביותר לתעשיית הקריפטו, קרס ב-2023. הבנק, שאיבד מיליארדי דולרים לאחר קריסת בורסת הקריפטו FTX, נאלץ לסגור את שעריו ולהיכנס להליך פירוק. זה לא היה מקרה יחיד. גם Signature Bank, בנק נוסף שהיווה שחקן מרכזי בעולם הקריפטו, קרס באותה שנה. המשותף לשני הבנקים הללו היה הקשר ההדוק שלהם עם תעשיית הקריפטו והעובדה שהם לא היו מוכנים לעמוד בפני בריחת פיקדונות מסיבית.
קריסת הבנקים האלה עוררה שאלה מטרידה: האם הקריפטו מסוכן מדי למערכת הבנקאית? ואולי יותר חשוב – האם המהלכים של בנקים מסורתיים כמו Visa ו-PayPal לכניסה לקריפטו יציבים יותר או שהם רק עלולים להעמיד את כל המערכת הפיננסית בסכנה?
הסיכונים וההזדמנויות
אם אתם שואלים את הבנקים הגדולים, נראה שהם בטוחים שמדובר בהזדמנות של פעם בדור. BNY Mellon, למשל, קרוב להשקת שירותי קסטודיה לביטקוין ואת'ריום. הם לא עושים זאת בגלל סיכון – הם עושים זאת בגלל ההזדמנות לייצר הכנסות משמעותיות. הבנקים כבר יודעים שתעשיית הקריפטו מאפשרת להם לגבות עמלות גבוהות במיוחד על שירותים כמו קסטודיה של מטבעות דיגיטליים – פי עשרה ממה שהם גובים על נכסים מסורתיים.
אבל, יש כאן סיכון עצום. כזכור, גם Silvergate וגם Signature היו בטוחים בעתיד הקריפטו עד שהגיע הרגע שבו הכול התרסק. הקריפטו ידוע בתנודתיות שלו, וככל שהבנקים הגדולים ישתמשו בו יותר, כך גם הסיכון יתקרב אליהם.
האם אנחנו בדרך לבום נוסף?
אז לאן זה הולך? מה שבטוח הוא שהבנקים הגדולים לא סתם משחקים. הם לא יכנסו לתחום הקריפטו בלי מחשבה תחילה, ועם כל התשתיות שהם בונים, אפשר לדמיין שבשנים הקרובות נראה גל חדש של אימוץ קריפטו במיינסטרים. אבל זה לא אומר שאנחנו חסינים מפני נפילה נוספת. ככל שקריפטו יתקרב לבנקים המסורתיים, כך גם המשבר הבא – אם יגיע – יהיה הרסני יותר.
הבנקים הגדולים מבינים את הפוטנציאל של הקריפטו – אבל הפוטנציאל הזה מגיע עם תג מחיר.
