הכסף מריח הקלה – והשוק מגיב בהתאם. ביום חמישי בבוקר, המטבע הדיגיטלי הבולט בעולם התקרב באופן חד לגבול הפסיכולוגי של 100,000 דולר, כשהנשיא דונלד טראמפ הכריז כי בקרוב ייחתם הסכם סחר "משמעותי מאוד" עם מדינה שאותה הגדיר "גדולה ומכובדת".
בעוד הפרטים המלאים עדיין לא פורסמו, ההערכות בתקשורת מצביעות על בריטניה כשותפה הפוטנציאלית לעסקה.
לשוק לא נדרשה ודאות כדי להגיב. עצם הציפייה להסכם שמפחית מכסים, במיוחד בתקופה של חששות מאינפלציה מתמשכת, הספיקה כדי להצית ראלי במטבעות דיגיטליים. הביטקוין, כדרכו, היה הראשון לשבור את הדממה.
לא רק טראמפ – גם הדולר נחלש, והתשואות יורדות
ההכרזה על עסקת הסחר לא עומדת בפני עצמה. ברקע, מתקיים שילוב נדיר של תנאים מאקרו־כלכליים שמעודדים זרימת הון: התשואות על האג"ח האמריקאי יורדות, הדולר נחלש, וקרנות הסל מבוססות ביטקוין מתחילות לרשום גידול בכניסות חדשות של כספי מוסדות.
בשוק ההון, לא תמיד צריך חדשות טובות – מספיק שפחות רע. ירידה בתשואות מצביעה על תחושת רגיעה בשוק האג"ח, ואילו הדולר המחלש פותח הזדמנויות להשקעה מחוץ לגבולות המטבע המקומי.
המשמעות הישירה: המשקיעים שוב מרגישים בטוחים להיחשף לנכסים תנודתיים. הביטקוין נהנה בדיוק מהאפקט הזה – כמייצג מרכזי של "הסיכון הנחשב".
מול סין, פנימה לתעשייה
ההקשר הפוליטי הרחב לא פחות חשוב: טראמפ וממשלו נמצאים תחת לחץ גובר לגבש מדיניות כלכלית שתתמודד עם עליית ההשפעה הסינית – ולהחיות את בסיס הייצור האמריקאי. עסקת סחר כזו, אם אכן תצא לפועל, עשויה לא רק להשפיע על מחירים, אלא גם לסמן שינוי אסטרטגי בכיוון הכלכלה האמריקאית.
הרעיון הוא כפול: מצד אחד, להקל על היבוא ממדינות "ידידותיות", ומצד שני, לבלום את התלות בייצור אסייתי. זו לא רק שאלה של כלכלה – זו גאופוליטיקה.
במערכת כזו, הביטקוין נתפס כעוגן ניטרלי – לא של אף מדינה, לא תחת רגולציה אחת. וכשנשיא ארה"ב מאותת לשוק שהעולם הכלכלי עומד להיבנות מחדש, הביטקוין נהיה חלק מהשיחה – גם אם לא הוזמן אליה רשמית.
