האם מי שאחראי לפקח על המהפכה הפיננסית של המאה ה-21 צריך גם להרגיש אותה בכיס? מישל בואומן, סגנית יו"ר הפדרל ריזרב לפיקוח, חושבת שכן — והיא לא מהססת לומר את זה בקול רם.
בנאום שנשאה בכנס בלוקצ'יין בוויומינג, הציעה בואומן הצעה שעל פניו נשמעת פשוטה: לאפשר לעובדי הבנק המרכזי להחזיק סכומים קטנים של קריפטו. אבל מאחורי ההצעה הזו מסתתרת אמירה עמוקה בהרבה — על הפער שמתרחב בין הכללים הישנים לבין המציאות הדיגיטלית שמתרקמת סביבם.
הפיקוח שאיבד קשר עם השטח
נכון להיום, רוב עובדי הפדרל ריזרב, וגם בני ובנות זוגם, אינם רשאים להחזיק מטבעות דיגיטליים, תעודות סל בתחום או מניות של חברות שפועלות בשוק הזה. הכלל הזה נולד בעקבות סערת מסחר פנימית שנחשפה ב-2020, אך מאז הפך לקיר זכוכית: אפשר לראות את העולם החדש מבחוץ, אבל אי אפשר לגעת בו.
"אני לא אתן למישהו ללמד אותי לגלוש אם הוא אף פעם לא דרך על מגלשיים", אמרה בואומן — ובכך חשפה את המתח שמתרחש בשנים האחרונות בתוך הפד: איך מבינים באמת משהו, בלי להתנסות בו?
לטענתה, האיסור הנוכחי לא רק פוגע בהבנה הטכנית של המטבעות הדיגיטליים, אלא גם מקשה על גיוס מומחים חדשים שמכירים את התחום מבפנים. המסקנה מבחינתה ברורה: אם הפד רוצה לפקח על קריפטו בצורה אחראית — הוא חייב קודם להבין אותו, ובשביל זה צריך לאפשר התנסות ממשית.
פחות זהירות, יותר הבנה
המסר של בואומן לא עצר בקריאה לשינוי כללי ההשקעה. לדבריה, יש צורך עמוק לשנות את נקודת המבט של הרגולטורים עצמם. במקום לראות בטכנולוגיות פיננסיות חדשות איום — הגיע הזמן להכיר בפוטנציאל שלהן.
"אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעמוד במקום בזמן שהטכנולוגיה ממשיכה לרוץ קדימה", היא אמרה, כשהיא מתארת מציאות שבה הבנקים נשארים מאחור, בעוד עולם הפיננסים החדש נבנה בלעדיהם. ההחלטה, לטענתה, פשוטה: "או שניקח חלק ונעצב את המסגרת, או שנישאר מחוץ למשחק".
אמריקה משנה כיוון?
הדברים של בואומן מגיעים ברקע שינויים נוספים בממשל האמריקאי. הפדרל ריזרב הודיע על סיום תכנית פיקוח ייעודית לפעילות קריפטו של בנקים — תכנית שהושקה בתקופת ביידן. בנוסף, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חתם לאחרונה על צו נשיאותי שמורה לרשויות לבדוק טענות לסגירה פוליטית של חשבונות בנקאיים בתחום הקריפטו.
אמנם בואומן לא ציינה אילו מטבעות דיגיטליים כדאי לאפשר להחזיק, או באיזה היקף, אבל דבר אחד כן ברור: ככל שהזמן עובר, יותר רגולטורים מבינים שהטכנולוגיה הזו לא הולכת לשום מקום. השאלה שנותרה פתוחה היא רק מי ירגיש בנוח מספיק כדי להחזיק אותה — לא רק ברמת המילים, אלא גם בפורטפוליו האישי.
