האיש העשיר בעולם יוצא נגד ממשלת ארה"ב – והפעם זה מתוך המערכת עצמה.
בין ציוץ לפרויקט חלל, אילון מאסק שוב מוצא את עצמו בלב הסערה – אבל הפעם, זה לא עניין של טכנולוגיה. מנכ"ל טסלה והאיש שמוביל את מחלקת היעילות הממשלתית (DOGE), גוף מייעץ שהוקם על ידי טראמפ עצמו, תוקף באופן חריג את החוק התקציבי שמקדם הנשיא.
לדבריו, מדובר ב"עלייה הגדולה ביותר בתקרת החוב בתולדות ארצות הברית", והתגובה שלו בהתאם: "זהו חוק עבדות החוב."
מאסק לא פרש מהמערכת – להיפך. הוא חלק ממנה, ודווקא משם הוא מזהיר מפני מה שהוא תופס ככישלון תקציבי עמוק. החוק החדש, בהיקף של 1.2 טריליון דולר, מבקש לאזן בין קיצוצים סוציאליים, הפחתות מס והוצאות ביטחוניות – אבל בעיני מאסק, האיזון הזה אינו אלא פיקציה פוליטית. לדבריו, מדובר במהלך שיותיר את הדורות הבאים עם שוקת ריקה, ומסכן את היציבות הכלכלית ארוכת הטווח של ארה"ב.
חוק אחד, הרבה הבטחות – ומספרים שקשה להכיל
מדובר בחוק תקציב מקיף באורך של 1,100 עמודים שאושר כבר בבית הנבחרים ועתיד לעבור לסנאט. ההצעה משלבת הפחתות במס עבור בעלי הכנסות גבוהות, קיצוצים משמעותיים בתוכניות רווחה – ביניהן Medicaid, תוכנית הבריאות הפדרלית המיועדת למשקי בית מעוטי הכנסה, וכן קצבאות סיוע לרכישת מזון – לצד הגדלה ניכרת של תקציבי הביטחון וההשקעה בגבול הדרומי.
המשמעות בפועל היא ניסיון לקבע סדר עדיפויות שמרני: מצד אחד הקלה פיסקלית לעשירונים העליונים, ומצד שני צמצום ברשתות ההגנה החברתיות, מהלך שמעורר מחלוקת חריפה בשיח הציבורי.
המחלוקת האמיתית סביב החוק הזה נוגעת לגירעון הצפוי: לפי נתוני משרד התקציב של הקונגרס (CBO), הצעת החוק תוסיף כ־2.4 טריליון דולר לחוב הלאומי במהלך העשור הקרוב. מאחורי המספר הזה מסתתרת שאלה כואבת – האם ארה"ב באמת יכולה להרשות לעצמה עוד עשור של גרעונות גוברים, בזמן שהריבית עולה והסיכון הלאומי מתרחב?
השוק מזהה סיכון, מאסק מזהה קטסטרופה
העיתוי שבו החוק הזה מקודם לא נעלם מעיני השוק. החוב הלאומי של ארצות הברית מתקרב כעת לרמה של 37 טריליון דולר – שיא היסטורי שמגביר את הלחץ הפוליטי והכלכלי כאחד.
עבור מאסק, כמו גם עבור גורמים שמרנים במערכת הפוליטית, מדובר בחציית קו אדום – לא רק תקציבית, אלא ערכית. הם רואים בזה לא מהלך כלכלי אלא מהלך אידיאולוגי שמקריב את העתיד לטובת הבטחות קצרות טווח. מנגד, הבית הלבן נחוש להעביר את החוק לפני ה־4 ביולי – תאריך סמלי של עצמאות כלכלית ופוליטית. אך אם תקרת החוב הופכת לקיר בטון, ייתכן שכבר לא מדובר בעצמאות אלא בשעבוד כלכלי.
מאסק ניסח את זה כך: חוק יכול להיות שאפתני או מאוזן – אבל קשה לדמיין מצב שבו הוא מצליח להיות גם וגם. השאלה שנותרה פתוחה היא האם מישהו בוושינגטון מוכן להקשיב.
